<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן א'</h1>
<h2>דף ח.</h2>
אומר היה ר"ת דבאלפים של תחום שבת וגבי עמוד גבוה עשרה ורוחב ארבעה ומעביר ארבע אמות ברשות הרבים צריך שיהא הן ואלכסונן לכל צד ולא הוצרך לפרש אלא בדבר שהוא עגול כגון כוורת בפ"ק דשבת, וחולק עליו רבינו שמואל ואומר שמה שאומר בפרק מי שהוציאוהו (עירובין נ"א א' ותד"ה כזה) שצריך אלכסון זהו דווקא לאלכסון העולם כיצד הרי שהעביר ארבע אמות בר"ה מצד מזרחית צפונית לצד מערבית דרומית אז צריך אלכסון אבל ממזרח למערב די בארבע אמות וכן תפרש באלפים של תחום שבת.
<h2>דף ט.</h2>
גרסינן בפרק עושין פסין (עירובין כ"ה א') קרפף בית שלש וקירה בו בית סאה אמר רבא אויר קרויו מייתרו מבית סאתים ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם משום דעביד כי ארזילא, ור"ח גריס כי ערסלא כמלונה במקשה מתרגמינן (ישעי' א' ח') כערסלא דמכתותא והם חבלים מתוחים מאילן לאילן כעין מטה שישן עליהם השומר בלילה ותחתיהן יושב בצל ביום ותחתיהן פתוח מכל צד ולהכי קאמר רבא דאויר קרוי מייתרו, והלכה כרבי זירא דמיקל בעירוב דאף בענין זה אמרינן פי תקרה יורד וסותם. וכן באכסדרה בבקעה בפרק כל גגות (צ"ד ב') פסקינן כרב דאמר פי תקרה יורד וסותם רוח רביעית וכלישנא קמא דמיקל דאית ליה פי תקרה אפילו ביתר מעשר שהרי כל הסוגיא כאותו לשון וכן פסק ר"ח. ואומר ר"ת דמשתי רוחות לא אמרינן פי תקרה במקום שמפולשת משני עבריה כדמשמע בפ"ק דסוכה (י"ח ב') במחלוקת דאביי ורבא גבי אכסדרה (עירובין פ"ו א' תד"ה קורה) ושם פירש רש"י דלא אמרינן פי תקרה אא"כ יש בתקרה עובי טפח (פ"ו ב' תד"ה גזוזטרא). ופי תקרה מועיל אפילו גבוה מעשרים, ובאיסקופת בית בפ"ק דשבת הוצרך להעמידה בשקירה בשתי קורות דאם בקורה אחת הייתי אומר פי תקרה יורד וסותם רק שתהא רחבה ארבעה כמו שאומר שם (עירובין פ"ו א' תד"ה קורה). ובסוף פרק כל גגות (צ"ד ב') אומר דקרויו באלכסון לא אמרינן פי תקרה ופירש רש"י שהוא בשיפוע כעין גגין שלנו דליכא פה דהיינו כארזילא ורבינו יצחק פירש דמיירי כגון שנפרץ הקרוי באלכסון עם המחיצות בקרן זוית ובעניין זה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם (תד"ה וקירויו).
<h2>דף לד.</h2>
שנינו בפרק במה מדליקין (שבת ל"ד א') דאף בספק חשיכה יכולין לערב וגרסינן על זה בירושלמי אמר רבי חייא בר אשי אמר רב הדא דאת אמרת בעירובי חצרות אבל בעירובי תחומין דבר תורה הן ואין מערבין אותן אלא מבעוד יום. וצריך שיהא העירוב או השיתוף מצוי ואפשר לאוכלו כל בין השמשות ושנינו בפרק בכל מערבין (עירובין ל"ה א') שאם אבד או נשרף מבעוד יום אינו עירוב, משחשיכה הרי זה עירוב ואם ספק אמר רבי יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים שספק עירוב כשר.
<h2>דף קא:</h2>
אומר שם ר' אפס (עירובין ס"ה ב') שהגוי שהשכיר מגוי ואין השוכר כאן אלא המשכיר אם אין המשכיר יכול להוציא השוכר עד זמן שכירותו אין שוכרין מן המשכיר ואם יכול להוציאו שוכרין ממנו. פירש רבינו שלמה בפירושים אחרונים שאותם ששאלו דבר זה לרבי אפס היו יראים שמא יבא הגוי השוכר בשבת ואז היה בטל העירוב אפילו יחזרו וישכרו ממנו, ולא דמי לספינות קשורות שעירבו מזו לזו בפרק הזורק שאומר שם דנפסקו נאסרו חזרו ונתקשרו חזרו להתירן הראשון דהתם שאני שלא היו הספינות עומדות ליפסק, ומשמע עוד שרוצה לומר שאם לא היה בא לא היה אוסר וזהו כרבי יהודה דתנן בפרק כיצד משתתפין (פ"ו א') המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל אוסר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אינו אוסר רבי יוסי אומר נכרי אוסר ישראל אינו אוסר לפי שאין דרך ישראל לבא בשבת רבי שמעון אומר אפילו הניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שכבר הסיח מדעתו, אבל לא אצל בנו ואמר רב שם הלכה כרבי שמעון, ולעניין נכרי יש לפסוק כרבי יהודה דאמר רבי יהושע בן לוי (מ"ו א') הלכה כדברי המיקל בעירוב, ואף על פי שרבי יוחנן חלק על זה (הספק) [הפסק] דרבי יהושע בן לוי דלגמרי כולל בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ו ב') דרבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה אפילו יהא מחמיר ואפילו בעירוב מדבעי שם לדקדק דרב לית ליה הני כללי דרבי יוחנן מדאשכחן דפסיק כרבי שמעון בההיא דעירוב, מכל מקום דברי רבי יהושע בן לוי עיקר (ס"ה ב' תד"ה דאתא וד"ה איקלעו) שהרי בסדר התנאים ואמוראים כתב יד רבינו יוסף טוב עלם פוסק כרבי יהושע בן לוי בכל מקום אפילו לגבי רבי יוחנן כל שכן לגבי רב ושמואל, וגם מזה תוכל לדקדק שמה שאמר שמואל בפרק חלון (פ"א ב') כל מקום שאמר רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו שאין הלכה כמותו אליבא דרבי יהושע בן לוי אלא אם כן הוא מיקל.
